יום כיפור מגיע וכולם סולחים לכולם, ומבקשים סליחה מכולם.
באופן כללי כזה ולא מחייב ולא תובע שום מאמץ.
אבל, כדי לבקש סליחה ממישהו שפגעתי בו לא צריך לחכות ליום כיפור, וכדי לסלוח למישהו שפגע בי גם לא צריך לחכות ליום כיפור.
אם פגעתי במישהו ואני מבקש את סליחתו, וסליחתי מתקבלת, זו חוויה של הקלה, של חיבור, של אהבה, של רצון טוב. אז למה לפעמים כל כך קשה לבקש סליחה?
כי לבקש סליחה משמע להודות בטעות, משמע להודות שעשיתי מעשה רע, משמע שאולי יידרש ממני פיצוי או לשאת בעונש ואני לא מוכן, יכול, רוצה לשאת בכך, ולא רוצה לשאת באות קלון. משמע לוותר על תפיסת עצמי שאני אוחז בה.
לסלוח משמע לוותר על התביעה לעבר טוב יותר. הרי אי אפשר לשנות את העבר. אפשר רק לשנות בהווה ולסלוח משמע לשחרר ולהשתחרר מרגשות קשים שמחוללים סבל. כלומר, רק הגיוני ומתבקש לסלוח. אז למה כל כך קשה לסלוח?
כי הרגשתי שלא רק נפגעתי אלא שנעשה לי עוול שלא קיבל מענה ראוי בעיני. כי לסלוח משמע לוותר על הכבוד העצמי שלי וזה לוותר על התקווה שלי לעתיד.
קל להגיד שצריך לסלוח ולבקש סליחה, אבל לעתים קשה לעשות. קשה מדי.
כדי שאוכל באמת לסלוח למי שפגעו בי, ובאמת לבקש סליחה ממי שפגעתי בו/ה, גם במקרים שבהם יש לי קושי, ראשית עלי להכיר באיום ובפחד שהקושי מעורר. לא להתעלם מהם ולהעמיד פנים שהם אינם קיימים. עלי להישיר מבט אליהם ולהבחין בהם ובביטויים השונים שלהם בגוף, ברגש ובמחשבה. דרך התבוננות סבלנית ובלי דחיפות ופחד מהאל הנורא, יש אפשרות שמתישהו יבוא הזמן שבו אוכל לבקש סליחה ולסלוח. כאשר יש דחיפות לסלוח ולבקש סליחה, כי יום הדין מתקרב, ויש איום בעונש, איך אפשר באמת לסלוח? אפשר רק לחיות באיום ובפחד.
כרגע אני לא יכול.
אבל אני מאחל לעצמי ולכל אחד ואחת מכםן שנדע לסלוח למי שפגעו בנו.
אני מאחל שמי שפגענו בו ידע לסלוח לנו.
ושאם אנחנו עדיין לא מסוגלים לסלוח למי שפגע בנו, שנדע לסלוח לעצמנו על כך שעדיין אין בנו את הכוחות לסלוח.
שיהיה צום משחרר.
Comments