הפער בין מה שעושים בקורס מיינדפולנס בגישת MBSR (מפנים תשומת לב מכוונת ויזומה, מקבלת ומאפשרת, למה שקורה ברגע הנוכחי) לבין הפירות האפשריים של התרגול (הפחתת מתח, שחרור מסבל, הקלה בכאב פיזי ונפשי, שיפור ביחסים...), נראה במבט ראשון פער גדול מדי, לא מובן ולא הגיוני. מה הקשר בין הפניית תשומת לב למשהו לבין הפחתת מתח או כאב? זה לא נשמע סביר ולכן באופן טבעי מעורר תמיהה וספק אצל מי שלא מתרגל. יש שסבורים שהפירות מתממשים רק אם מאמינים בתרגול ורק אם מתמסרים לגורו ומתבטלים בפניו. איך אפשר שפעולה כל כך פשוטה, קצרה וסתמית תוביל לשינויים כל כך גדולים? האם זו אחיזת עיניים? האם זה שכנוע עצמי? האם יש כאן טענה שמנחי מיינדפולנס הם בעלי כוחות מיוחדים?
דוגמא אחת למה שעושים בתרגול מיינדפולנס
כמובן שמנחי מיינדפולנס הם אנשים ככל האנשים בלי שום כוחות מיוחדים. כמו כן, אין בתרגול מיינדפולנס כל אחיזת עיניים, שכנוע עצמי, ואין שום צורך באמונה מוקדמת כדי שהתרגול ישפיע לטובה. למעשה, הספקנות ואי האמון הם הגיוניים וחשובים כדי לפתח אמון בריא ומבוסס. האמון בכוח שיש בתרגול מיינדפולנס לשפר את החיים אינו תנאי לחוויות של שחרור, רגיעה והקלה, אלא ההפך הוא הנכון. האמון בתרגול צומח בהדרגה מתוך חוויות ישירות בלתי אמצעיות של שחרור, רגיעה והקלה. אם לא יהיו חוויות משחררות, לא יתפתח אמון. אל תאמינו! רק תסכימו להתנסות ולבדוק.
תלמיד אחד הגיע אלי בעקבות המלצה לאחר שתי התנסויות לא מוצלחות עם מיינדפולנס. לא זו בלבד אלא ששכלו חריף וביקורתי. הספקנות שלו היתה בולטת וניכרת. לאחר 10 דקות של תרגול מדיטציה, הוא אמר שהשתעמם. הנחיתי אותו מה לעשות אם ישתעמם גם בפעם הבאה. ההנחיה הפתיעה אותו. בפעם השניה לא זו בלבד שהוא לא השתעמם אלא אף חווה הקלה בכאב גופני. בתרגול השלישי באותה פגישה היה לו נעים לדבריו. אחרי הפעם השלישית ובתום שעה של פגישה, הוא שאל האם הוא יכול להמשיך את התרגול כשהוא הולך לרכב. כך בפגישה אחת הוא עבר מספקנות גלויה ומפורשת לאמון בפוטנציאל שיש בתרגול. אמון שאינו מבוסס אלא על החוויה האישית, הפנימית, הברורה והבלתי אמצעית.
המעבר הזה התאפשר בזכות הפתעה שהתרחשה כבר בפגישה הראשונה. ציפייה לשעמום, ובמקום זאת הוא חווה הקלה בכאב גופני. כך התרגול מתקדם - דרך הפתעות. תלמיד שני שביומיום הוא אנרגטי מאד וחסר שקט ופעיל פיזית, הצטרף לקורס קבוצתי על בסיס תחושה שהוא לא יצליח לתרגל כי מדיטציה נתפסה בעיניו כניגוד של מי שהוא. לאחר כמה פגישות הוא חווה באופן בלתי צפוי ומטלטל שקט מוחלט בתרגול קצר של 10 דקות. כאילו משום מקום. תלמידה נוספת אחרי חודשים רבים שבהם היא תרגלה מדי יום אמרה לי: בכל פעם מחדש אני מופתעת עד כמה המדיטציה מרגיעה אותי. בשלב מסוים לאחר שמתחילים לתרגל, מוקדם יותר מאשר מאוחר, חווים הפתעה. יש שמגלים שבניגוד לתפיסתם המוקדמת של עצמם, הם יכולים לתרגל. יש שמגלים שכאב גופני מסוים שהוא תוצאה של חרדה, נעלם לאחר 10 דקות של תרגול. אחרות מגלות שכאב כרוני בלתי נסבל הופך לנסבל. או הפתעה אחרת. השמיים הם הגבול מבחינת סוגי ההפתעות ועוצמתן, לעתים מינוריות ולעתים דרמטיות. כך לומדים מתוך החוויה הבלתי אמצעית שמה שחושבים שאמור לקרות, ומה שקורה בפועל, הם שני דברים שונים.
המשמעות היא שכדי להבין כיצד הפירות המוצהרים של התרגול יכולים להתממש אין ברירה אלא לתרגל. אפשר לדבר על כך עד אינסוף אבל דבר לא ישתנה מתוך הדיבור על או את הדבר, מלבד חשיבה נוספת, אלא אך ורק מתוך עשייתו. למעשה, כך גם עם אוכל, סקס, רכיבת אופניים, שחייה וכל דבר אחר. אין שום סיבה שזה יהיה שונה עם תרגול מיינדפולנס. זהו תרגול מפתיע ומעניין, לא טריוויאלי, לא מובן מאליו, לא צפוי, משחרר ומקל. אם כן, בשונה מתפיסה רווחת שגורסת שאמונה בתרגול היא תנאי לכך שהוא ישפיע, האמת היא שאי ההבנה ואי הידיעה הם חלק מהתנאים שמאפשרים התהוות של חוויות מיטיבות ומעניינות, פותחות ומחברות, משחררות ומקלות.
בקרוב נפתח קורס מיינדפולנס בגישת MBSR נוסף בהנחייתי.
Comments