top of page

עידן המומחים. רק אני יכול להיות המומחה לעצמי. למה זה חשוב?

עודכן: 11 בינו׳ 2022

לעתים קרובות מדי, המפגש בין מטופליםות, ובמיוחד מתמודדיםות עם מחלות קשות ובני המשפחה, לבין רופאיםות, מבוסס על אי־שוויון קיצוני ביחסי כוח. יחסי כוח שנובעים מקיומו של ידע בצד הרופא/ה ועל היעדר ידע בצד החולה, על שליטה באמצעים טיפוליים מצד הרופא/ה ועל צורך באמצעים טיפוליים מצד החולה.

אי־שוויון קיצוני במפגשים אנושיים הוא כמעט תמיד לא מועיל. אפילו הבודהה אמר לבני קאלאמה: אל תאמינו לי. אל תקבלו את הסמכות שלי כעליונה על שלכם. תבדקו בעצמכם. לעתים, כאשר החולה חווה את ההלם של הבשורה אודות המחלה, האפשרות להישען על הידע והניסיון של הרופא/ה יכולה להקל ולהיות חשובה ומועילה. אולם, עם ההסתגלות למצב החדש והצורך בלקיחת אחריות של המטופל, מה שהמטופל זקוק לו הוא חיזוק. חיזוק גופני אך גם חיזוק רגשי, תודעתי, מחשבתי... לעתים החיזוק הגופני יתמוך בחיזוק המנטאלי, ולעתים החיזוק המנטאלי יתמוך בחיזוק הגופני. המפגש בין מטופליםות לבין רופאיםות הוא כמובן הכרחי, והוא טומן בחובו אבחון וטיפול שיכולים להועיל ואף לרפא, אבל הממד של אי־השוויון הקיצוני שטמון במפגש אינו מועיל.

יתירה מזאת, יהיה הטיפול המוצע לחולה הטיפול הטוב ביותר שקיים, אין לרופאה דרך לדעת האם הטיפול יועיל, יזיק או לא ישפיע כלל. אין טיפול שעוזר לכולם תמיד. צריך לטפל ואז לבחון את התוצאות, בין אם על ידי בדיקות דם, שתן, PET CT... ובין אם על ידי שאילת המטופלת: איך את מרגישה? רק המטופלת יודעת מה היא מרגישה.


לכן אפשר לשאול, איך ניתן לשנות משהו במפגש הזה כדי לשמור על הממד המיטיב שבו (אבחון וטיפול) ולהקטין את הממד המזיק שבו (תלות מתוך חולשה וחוסר אונים של המטופל)? חוק זכויות החולה יכול לעזור כאן. גם היכולת של חולים או בני משפחה מסוימים לחפש מידע ולקרוא ולהתייעץ עם רופאים נוספים בתשלום נוסף למי שיש כסף אף הוא יכול לעזור. אולם אלה מוגבלים לבעלי יכולת השכלתית ו/או כספית.

יש דרך נוספת שזמינה לכולם, והיא בעלת פוטנציאל רב שמוסיף דברים שאינם אפשריים בזכות יכולת כספית או יכולת השכלתית. היא בעלת פוטנציאל מועיל לכולםן. דרך זו היא תרגול מיינדפולנס שהופך את המתרגל לאט לאט למומחה לעצמו. אף אחד לא יכול להפוך למומחה למטופלת מלבד היא עצמה. אבל מומחיות אינה דבר שמורידים ממדף ורוכשים, או לומדים מקריאת ספרים. מומחיות לעצמי מתהווה מתוך תרגול תשומת לב אינטימית למכלול החוויות שמרכיבות את ההוויה שלי.



תרגול מתמשך ושיטתי של תשומת לב לחוויות גופניות, רגשיות ומחשבתיות מוביל

- להבחנה בממדים עדינים ונסתרים מן העין הלא־מיומנת של החוויות הללו;

- להבחנה בדינמיקה ובהשפעה ההדדית שבין הממדים השונים של החוויה הקיומית - גופני, רגשי ומחשבתי;

- להתפתחות של בטחון עצמי מתוך כך שרק לי יש נגישות לתחושות, לרגשות ולמחשבות שמתקיימים בי;

- להקטנת הפחד מכאבים ומקשיים באופן כללי והתחזקות היכולת להגיב אליהן בצורה מועילה.


לומר על מישהו שהוא מומחה אין משמע שהוא יודע הכל ואף לא שהוא לא יטעה. מומחיוּת מבוססת על ידע רחב שנובע מהתעדכנות מתמדת, למידה מתמדת, בחינה וחקירה ביקורתיים וירידה לפרטים מתוך הנחה שתמיד יש עוד דברים חשובים שאינני יודע. מומחה אמיתי יודע את ערכו, אבל בו בזמן יודע לשמור על צניעות מתוך הבנה שידיעתו מוגבלת.


במקרים מיוחדים מתרגלים יכולים להבין מה קורה בהם טוב יותר מרופאים. כך, ידע מתרגל שרצף של התעטשויות בלתי נשלטות אינו סימן לאלרגיה חדשה, כפי שהרופא אבחן, אלא תגובה גופנית להתרגשות יוצאת דופן, ואין צורך בתרופה נגד אלרגיה. כך, ידע מתרגל שהדבר החשוב ביותר שהוא צריך לעשות רגע אחרי שאחז בו כאב גב הוא מדיטציה כדי לאפשר לפחד לחלוף ואז לזוז בעדינות ובתשומת לב לכאב שמסמן את מה שאפשרי ונכון בכל רגע. תנועה פשוטה ועדינה היא כל מה שהוא צריך כרגע ולא תרופות לשיכוך כאבים או דברים אחרים.

אבל, במרבית המקרים, המומחיות העצמית היא תוספת חשובה וחסרת תחליף למומחיות הרפואית שאף היא חסרת תחליף. כאשר שני סוגי המומחיויות יהיו בדיאלוג פורה ותומך, הן יפיקו את התועלת הרבה ביותר הן עבור המטופלת והן עבור הרופאה. כדי להסיר ספק, אבהיר שאין ספק שיש צורך במומחיות רפואית, ושהסמכות הרפואית לא יכולה להיות מוחלפת בידע של המטופל גם אם הוא מתרגל מיינדפולנס ותיק ומנוסה. על פי חוק זכויות החולה, למטופלים יש תמיד זכות לסרב לקבל טיפול. אולם, אין זה אומר שהמטופל בהכרח מכיר את הטיפולים ויודע מה נכון עבורו. ממש לא! לשם כך, הוא צריך את הרופא. המומחיות הרפואית בנוגע למחלות ולטיפולים הקיימים היא חסרת תחליף ורבת פוטנציאל. בו בזמן, כדי שההתאמה של הטיפול למטופל תהיה מיטבית, המטופל יכול לפעול כדי לפתח מומחיות לעצמו דרך תרגול מיינדפולנס למגוון ההיבטים של החוויות הפנימיות שלו. עמדה של מומחיוּת כזו מצד המטופל יכולה לשנות את האופן שבו הוא בא למפגש עם רופאים. עמדה של ידע עשיר יותר, של שיתוף פעולה מתוך שוויון ערך, כוח ויכולת. כאשר המפגש בין רופא לבין מטופל הוא מפגש בין מומחים - הראשון למחלות ולטיפולים והשני לעצמו, האפשרות של שניהם ליצור דיאלוג בין המומחִיוּיוֹת של שניהם יכולה להוביל לטיפול מדויק יותר ומועיל יותר עבור המטופל ועבור הרופאה גם יחד. בדיוק כפי שמפגש בין מומחים רפואיים למערכות גוף שונות יכול להוביל לטיפול מדויק יותר ושלם יותר מאשר טיפול של כל אחד מהם בנפרד שיכול ליצור סתירות. פיתוח מומחיות כזו נמשך יותר מאשר קורס מיינדפולנס בן שמונה שבועות. זה תהליך מתפתח שיכול להמשך שנים. מומחיות זו של המטופלת לעצמה, יכולה לשרת גם את הרופאה כי הצלחתה המקצועית תלויה בטיפול מדויק ומיטיב בחולה.


הטענות כאן מבוססות על התבוננות איכותנית בתהליכים שעברו עלי ועל אחרים שלימדתי. כאן אפשר לקרוא סקירה כמותנית של מחקרים שמהם נגזרה ההשפעה של יחסים בין רופא/ה למטופל/ת על תוצאות הטיפול. מסקנת הסקירה אינה מפתיעה כלל כמובן והיא הראתה שיש השפעה חיובית ומובהקת אך קטנה ליחסים טובים בין הרופאיםות למטופליםות.


רופאה צעירה שסיימה לאחרונה קורס MBSR כתבה לי לאחר שקראה את המאמר: ״אני תמיד מעודדת מטופלים להסביר טוב יותר את התחושות, והרבה פעמים אני מוצאת את עצמי שואלת- מה את/ה חושב/ת שיש לך?

והרבה פעמים זה מקדם את האבחנה לא מעט.

מאוד עוזר לרופא שיש מטופל שקשוב לגוף שלו.״


ואחרי כל זה, חשוב לזכור שמיינדפולנס הוא הרבה יותר משיפור המומחיות העצמית למטרת דיאלוג מיטיב עם רופאים. כל מה שכתבתי למעלה הוא עוד צוהר אחד מני רבים שממנו אפשר להתבונן על מיינדפולנס ועל המשמעויות החוויתיות שלו, וגם אין בכך לומר שמיינדפולנס היא הדרך היחידה לפיתוח של מודעות עצמית. בהחלט אפשר שיש גם דרכים אחרות.


בקרוב ייפתח קורס מיינדפולנס בגישת MBSR נוסף בהנחייתי.



211 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page