בשנים 1965-66 חקר האנתרופולוג קולין טרנבול (Colin Turnbull) את קהילת האיק (Ik). היו אלה 11,600 ציידים לקטים וחקלאים ששרדו בקושי בהרים שחונים באוגנדה. בסוף המחקר הוא תיאר אותם בספרו ״אנשי ההרים״ כאנשים שאינם מסבירי פנים ורעים באופן כללי. בספר שהוא כתב על בסיס מחקר זה, הוא תיאר אותם כקבוצה של אנשים רעים ״חסרי אהבה״ (“the loveless people”) שגוזלים אוכל מזקנים ומותירים ילדים לגסוס למוות. הוא הזהיר בהקדמה של הספר שזעזוע עשוי לאחוז את הקורא למקרא ״הפרימיטיביות, הפראיות, הגועל והיעדר האנושיות״ של האיק. הספר נעשה פופולרי והטביע חותם בתרבות המערב. ב-1975 עלתה לבמות הצגת תיאטרון שנקראה ״האיקים״ בבימויו של פיטר ברוק. הספר היה חלק בלתי נפרד מתוכניות לימוד אנתרופולוגיה באוניברסיטאות וזכה לשבחים מאנתרופולוגים מובילים. האיק הוזכרו גם בספר ״הגן האנוכי״ של ריצ׳רד דוקינס שהקדיש את ספרו ״לאיק, שאותם למדתי לא לשנוא״. טרנבול חזה שהרוע שלהם יביא לכליונם והם לא ישרדו. הוא תיאר את האינפורמנטים שלו במחקר כמי שאינם משתפים פעולה ונוטים לשקר. האינפורמנטים הם בני הקהילה הנחקרת שהאנתרופולוג יוצר אתם קשר קרוב ומיוחד והם מהווים המורים העיקריים שלו לתרבות המקומית ואנשי הקשר העיקריים שלו עם הקהילה הנחקרת.
ב-1985 פרסם ברנד היין ביקורת על ספרו הפופולארי של טרנבול. הספר התבסס על מחקר נוסף שהיין ערך בקרב האיק. לדברי היין, טרנבול לא שלט היטב בשפה של האיק והיה חסר לו ידע רב על הסביבה הטבעית שבה הם חיו. היין טען שטרנבול טעה בתיאורו אותם כציידים לקטים שנדחקו להפוך לחקלאים. לדברי היין, האיק הפכו לחקלאים הרבה לפני שטרנבול קבע. היין גילה שחלק מהאינפורמנטים של טרנבול לא היו איק ומי שלימד אותו את השפה של האיק, שלט בה באופן חלקי בלבד. לסיכום, כתב היין, הספר של טרנבול אינו יכול להיחשב לתוצאה של מחקר אלא לאוטוביוגרפיה של החוקר שמתבסס על רשמים, חוויות ורגשות שלו.
בינואר 2016 יצאה האנתרופולוגית קתרין טאונסנד (Cathryn Townsend) וחוקרים נוספים כדי לבדוק איך חברה חסרת אדיבות בסיסית מתקיימת. איך שורדים בתנאים קשים עם כל כך הרבה רוע? המחקר נערך במסגרת ״פרויקט הנדיבות האנושית״ שבוחן למה ואיך שיתוף פעולה אנושי, בצורה של נדיבות, מופיע בתרבויות שונות? היא יצאה לבצע את המחקר כדוגמת נגד לתרבויות נדיבות. היא רצתה לבחון איך חברה אנוכית פועלת. אבל, היא גילתה שגם בתרבות האיק יש מסורת משגשגת של נדיבות.
מסתבר שבזמן המחקר המקורי של טרנבול, האיק היו בעת תקופת רעב קשה שבאה בעקבות בצורת קשה שנמשכה שנתיים רצופות. הוא ידע זאת אך ראה בתרבות גורם מסביר בלעדי. המחסור במזון לא נראה לו כגורם שמסביר התנהגות אנוכית. באותה תקופה אנתרופולוגים יכלו לכתוב מה שהם רוצים על קהילות המחקר שלהם והמחקרים שלהם לא היו נגישים ברוב המקרים לקהילות שהם חקרו. כיום, רבים מבני ובנות האיק יודעים מה טרנבול כתב עליהם ומה חושבים עליהם ברחבי העולם בעקבות המחקר שלו.
כדי להבין נדיבות או אי־נדיבות, הכרח להבין את תנאי ההקשר ואת ההשלכות שלהם על הפרקטיקות היומיומיות של בני אדם. אי ידיעת ההקשר והתנאים או הזנחת חשיבותם עשויות להוליד אי הבנה ניכרת ומזיקה. לקחים מפרויקט מחקר זה על הנדיבות האנושית עשויים להיות חיוניים בתקופה שבה העולם ניצב בפני אתגרי שינוי אקלים ואי שוויון כלכלי גדל והולך, בתנאים של מגיפה ופליטוּת גוברת והולכת שמולידים היעדר צרכים בסיסיים בקנה מידה גדל והולך. פרויקט הנדיבות האנושית הוא פרויקט מחקר בין תחומי שמשתמש במתודולוגיות מגוונות למחקר של נדיבות בקהילות שונות ובתנאים שונים ברחבי העולם. בפרויקט שותפים אנתרופולוגיםות, פסיכולוגיםות ומדעני/ות מחשב.
אחת הדוגמאות הטובות ביותר של נדיבות זו באה מהרועים בני המסאי בדרום קניה ובצפון טנזניה אשר קשורים ברשת האוֹסוֹטוּאָה (משמעות המילה בשפת המסאי – חבל הטבור). אם אחד ברשת זקוק לעזרה, אחרים יעזרו לו במתן של בעלי חיים או בעבודה בלי כל ציפייה לתמורה.
האנתרופולוג והחוקר בפרויקט הנדיבות האנושית, דניס סונקוי, בן המסאי שבקניה, אומר שהוא לא העריך כראוי את הפוטנציאל שטמון במנהג האוֹסוֹטוּאָה של בני קהילתו עד שהוא הגיע לארה״ב ב-2008. באותו זמן, הוא רצה ללמוד טכניקות חדשות לניהול משאבים כדי לשמר את היערות הראשוניים של מולדתו שעדיין נותרו. שם הוא הבין שמה שהציל עד כה את המשאבים הטבעיים במולדתו מפיתוח יתר היו הפרקטיקות התרבותיות של המסאי, כמו אוֹסוֹטוּאָה.
אברהם השל אמר: ״כשהייתי צעיר הערצתי אנשים חכמים, ככל שאני מבוגר יותר, אני מעריץ אנשים נדיבים.״
לקריאה נוספת
אם זה מעניין אתכםן, הצטרפו לאחד מהקורסים הבאים כאן