ביום ששי האחרון הצטרפו אלי במרחב המדיטציה הנעים שבביתי 9 גברים ונשים בגילאים שונים וממגוון של רקעים. מחציתם מיפו ומחציתם ממקומות רחוקים יותר. סוג של מפגש אינטימי של זרים שחולקים בשקט, בהתחשבות ובקבלה אנושיות משותפת. זה, בין השאר, מה שתרגול מיינדפולנס מאפשר. אנושיות מעל לכל. האנושיות בצורתה המקסימה לעתים והכואבת לעתים כפי שהיא מתגלמת בגוף ובתודעה של כל אחד ואחת כביטויים שונים של הפוטנציאל להיות אדם עם כל המנעד הרגשי, התחושתי והמחשבתי.
זה לא היה כור היתוך ואף לא קיבוץ גלויות :) היה זה מפגש שבו אני (כל אחד ואחת) מתאמן בלהרשות לעצמי להרגיש את מה שיש בי עכשיו, כאב או עונג, שמחה או עצב… בלי מאבק, בלי בריחה, בלי ניסיון לשנות או יותר מדויק עם תשומת לב לדחף להיאבק, לרצון לברוח, להרגל לשנות… עם קבלה, חמלה ותבונה. פירוק החוויה לגורמים במספר מובנים באמצעות תשומת הלב מאפשר לעשות זאת. הדבר לא מתאפשר מתוך דיבור על זה, אלא מתוך עשייה תודעתית אינטימית אישית פנימית. העשייה המשותפת הבו־זמנית בקבוצה תומכת בפעולה האישית ומחזקת אותה.
את פני הבאיםות קיבל ציטוט באנגלית של האנתרופולוג ווייד דייוויס שתלוי מול דלת הכניסה: ״העולם שבו נולדת הוא רק מודל אחד של מציאות. תרבויות אחרות אינן ניסיונות כושלים להיות מה שהנך. הן ביטויים ייחודיים של הרוח האנושית״. אני לא יודע כמה מהןם ממש ראו את הציטוט הזה, אבל עצם התרגול האינטימי במרחב הבטוח שיצרנו ביחד ובו כולםן תמכו בכולםן, בלי מגע ובלי דיבור, הוא בעיניי מימוש של הציטוט הזה. כבר אמרתי ואחזור ואומר ואדגים איך הפרקטיקה האנתרופולוגית והפרקטיקה המדיטטיבית של מיינדפולנס נפגשים, מחזקים ומשלימים זה את זה. ההיכרות עם המפגש הזה והבנתו לעומק, אני מאמין, מחזקת ומבססת את החוויות המשחררות מסבל.
מעת לעת פקחתי עיניים והסתכלתי עליהם כדי לראות עד כמה שאפשר מה מצבם. לאחר זמן מה של תרגול נראה היה שהשתרר שקט יחסי בתודעות הנוכחות ולפתע שמתי לב שהתעוררה בי שמחה והכרת תודה על כך שהם נתנו בי אמון להנחות ולהוביל את התודעה שלהם, את תשומת הלב שלהם, את המחשבות והגוף שלהם בתוך סבך האתגרים והמצוקות, האפשרויות והמגבלות, היכולות והקשיים. חלקם באו עם עניין. חלקם באו עם קושי, סבל, מצוקה גופני ו/או רגשי. הוצפתי בהתרגשות. אמון זה לא עניין של מה בכך בתקופה הנוכחית. זה יחס יקר ערך שחסר לרבים בתקופה הנוכחית, ויש למחסור זה משמעויות עגומות. האפשרות לזכות באמון של קבוצת אנשים מגוונת היא נפלאה עבורי ואני חש בר מזל.
אנתוני גידנס כתב שהעידן המודרני מאופיין באמון במומחים. אמון שמבוסס על אי־ידיעה ולא על ידיעה. בדיוק כי אין לי מושג איך מכונית פועלת, בעצם העובדה שאני נוסע במכונית במהירות ומשוכנע שרוב הסיכויים שאגיע ליעדי בשלום, אני מבטא אמון במתכנני, יצרני ומתחזקי המכונית, הכבישים, חוקי התנועה ועוד. אי־ידיעה אף הוא אחד מהכוחות החשובים בתרגול מיינדפולנס כאשר הוא משולב בצניעות ובנכונות להתנסות. בלשון המיינדפולנס אי־ידיעה מכונה תודעת־מתחיל. ככל שאני שומר על תודעת־מתחיל ומבין שהאמת היא שאני לא יודע מה עומד לקרות אבל מסתקרן לקראת מה שיקרה, אני שומר על פתיחות לקבל מגוון של התפתחויות, הבנות וחוויות. פתיחות זו היא כוח. היא אפשרות שמחכה להזדמנות להתמשש. לעומת זאת, כשיודעים מראש מה צפוי לקרות, מצפים לכך ולא שמים לב כשמשהו אחר קורה. התודעה סגורה, מכווצת ולא קשובה.
מי שנכח ביום התרגול יצא עם עניין וסקרנות להמשך תרגול ורצון להעמיק. היו שרצו להשתתף ולא יכלו. לכן, יצאתי עם החלטה לקיים מפגשים כאלה מדי מספר שבועות.
אז תודה רבה שבאתםן ונתתןם אמון!
ועד הפעם הבאה שאו ברכה והמשיכו לתרגל.
בקרוב אני פותח קורס מיינדפולנס (MBSR)
מוזמניםות להירשם!